פסק-דין בתיק ע"ע 334-09

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.        בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; עב 2185/08) בו נדחתה במלואה תביעתו של המערער לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן השתלמות, הפרשי שכר בגין אי תשלום תוספת כשרות ואי תשלום גמול השתלמות, תשלום אחזקת רכב, החזר ניכוי מהשכר לועד עובדים ודמי הודעה מוקדמת.

            להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.        המערער עבד במשיבה (להלן גם המועצה) כמשגיח כשרות מיום 1.8.98 עד לפיטוריו ביום 20.2.08. כבר מחודש מרץ 2000 החלו להצטבר במועצה תלונות על תפקודו של המערער - תלונות בדבר התנהגותו, איחוריו והיעדרויותיו מהעבודה. בעקבות כך נערך למערער בירור משמעתי ביום 31.5.07 בסיומו הוחלט לתת לו הזדמנות אחרונה להשתלב בעבודה. משלא נמצא שיפור בתפקודו, הוא זומן שוב לבירור ביום 23.9.07 ובסופו הוחלט על פיטוריו. אולם, לאחר מכן התקיים דיון נוסף בעניינו של המערער בהשתתפות יו"ר ההסתדרות מרחב אילת, מר אזולאי, בסופו הוחלט שהמערער חוזר לעבודה ביום 23.10.07 וניתנת לו הזדמנות אחרונה לתקן את דרכיו. בהמשך, משהתברר כי המערער ממשיך לאחר לעבודתו ולהיעדר ממנה, הודיעה לו המועצה במכתב מיום 20.2.08 על סיום העסקתו ביום 24.2.08.

3.        לטענת המערער, משלא התקיים בירור נוסף קודם להוצאת המכתב האמור, הפיטורים בוצעו ללא שימוע. בית הדין האזורי דחה את הטענה וקבע כי מוצתה חובת השימוע כאשר המערער הוזמן פעמיים לבירור בחצי השנה האחרונה לעבודתו, במסגרתם הובאו בפניו השגות על התנהלותו בעבודה וסוכם בסיומם כי אם ימשיך בכך יפוטר בלי לקיים הליך נוסף.

4.        באשר לטענות בדבר זכאות לפנסיה תקציבית ו/או פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - בית הדין האזורי בחן את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר המועצות הדתיות מדצמבר 1975 אשר מחיל על עובדי המועצות הדתיות את הוראות חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות. כך נקבע, כי המערער היה נמצא במסלול של פנסיה תקציבית והוא היה זכאי לפנסיה לפי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), אשר מכיר בזכות לפנסיה רק לאחר השלמת 10 שנות עבודה. משהמערער לא השלים את 10 שנות העבודה, לא התגבשה זכותו לפנסיה על פי הדין.

5.        עוד קבע בית הדין האזורי לגבי הסעדים הכספיים הנוספים שתבע המערער כך: טענותיו של המערער בדבר הפרשות בחסר לקרן השתלמות לא הוכחו והמערער נמצא לא מהימן בעניין; הוא לא הוכיח כי התקיימו בו התנאים המזכים בקבלת גמול השתלמות; הוא לא פירט מהו המקור לזכות לתשלום אחזקת רכב לה הוא טוען, טענת המערער לפיה כספים שנוכו משכרו לטובת ועד עובדים לא הגיעו לועד - לא הוכחה; ואין בסיס לתביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת משום ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר לחודשיים.

כמו כן המערער טען כי הוא זכאי ל"תוספת כשרות" מכוח הסכם קיבוצי בגובה של 5% מהשכר, המוענק לעובדי כשרות ובכלל זה משגיחי כשרות. בית הדין האזורי קבע כי מתלושי השכר עולה כי משולמת למערער "תוספת השגחה" בשיעור של 10% מהשכר, אשר מהעדויות עולה כי היא משולמת לעובדי מחלקת כשרות במועצה מכוח הסכם מקומי במועצה, ולכן מדובר באותה התוספת ובשיעור מוגדל מ"תוספת כשרות" לה טוען המערער. לכן תביעתו נדחתה גם ברכיב זה. כמו כן חויב המערער בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח, וזאת " בהתחשב בסכום התביעה, בהיקף של כ-180,000 ש"ח, בטענות הסרק ובהצגה חלקית של העובדות על ידי התובע".

                        מכאן הערעור שבפנינו.

            עיקר טענות הצדדים בערעור :

6.        המערער טוען בפנינו את הטענות הבאות:

א.        המערער פוטר שלא כדין, בהיעדר שימוע ובצורה משפילה, ולא ניתן לפטר אותו בלי לתת לו זכות להשמיע את טענותיו, כאשר הבירור שנערך לו בוצע מספר חודשים לפני כן ואינו יכול להיחשב לשימוע לפי הדין.

ב.         באשר לתוספת הכשרות - אין בתשלום תוספת ההשגחה כדי למנוע מהמערער את תשלום תוספת הכשרות על פי ההסכם הקיבוצי, אין קשר בין הדברים ומדובר ברכיבים נפרדים.

ג.         אם אכן המערער היה במסלול של פנסיה תקציבית פיטוריו בוצעו בחוסר תום לב סמוך להשלמת 10 שנות עבודה והוא נותר ללא צבירה של ביטוח פנסיוני.

7.        המשיבה, מנגד, טוענת שאין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי ויש לאשר את פסק דינו מטעמיו. באשר לשימוע, נטען כי הזכות לשימוע קוימה כאשר קוימו למערער בירורים רבים, הוא הגיב על המכתבים שנשלחו אליו ונערך לו שימוע בנוכחות יו"ר הסתדרות העובדים במרחב. בסופו של דבר, המערער לא הותיר ברירה למשיבה אלא להודיע לו על סיום עבודתו. באשר לטענה בדבר תוספת כשרות, נטען כי התוספת שולמה למערער בשיעור מוגדל, ועדותו של מר אלמקיס בעניין לא נסתרה. באשר לביטוח הפנסיוני, ראשית נטען כי המערער פוטר כשישה חודשים לפני שהשלים 10 שנות עבודה במועצה. עוד נטען כי מלכתחילה המערער היה משויך למסלול של פנסיה תקציבית ורק בעת יציאתו לגמלאות או בהתקיים תנאים אחרים הוא היה זכאי לפנסיה. על פי חוק שירות המדינה (גמלאות), מקום שהמערער לא השלים 10 שנות עבודה לא התגבשה זכותו לפנסיה. מקום שהמערער היה במסלול פנסיה תקציבית הוא אינו יכול לבקש להיות משויך למסלול פנסיה צוברת, זאת בדיעבד ולאחר סיום עבודתו.

דיון והכרעה :

8.        לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. למעלה מן הנדרש, נעמוד להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעור.

9.        באשר לטענה בדבר הזכות לשימוע - כפי שנפסק לא אחת, זכות הטיעון בטרם פיטורים היא מזכויות היסוד בשיטתנו המשפטית, וההלכה בעניין מושרשת בפסיקתנו ונובעת מכללי הצדק הטבעי, חובת ההגינות ותום הלב [ראו עע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (ניתן ביום 7.1.2003); עע 1349/01 ופא אסחאק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.2.2004)]. עם זאת, מתקיימות לעתים נסיבות בהן גם אם זכות השימוע לא קוימה באופן פורמלי, היא קוימה באופן מהותי ולא נופל פגם בפיטורים, כאשר למשל לעובד ניתנה הזדמנות לשטוח את טענותיו ולשפר את הטעון שיפור בתפקודו [ראו עע 1494/04 שלמה נקאש נ' בנק הפועלים ואח' (ניתן ביום 30.5.2005); עע 779/06 תקוה קורן נ' בית חולים אלי"ן (ניתן ביום 7.10.2007)].

בנסיבות המקרה, כפי שתוארו על ידי בית הדין האזורי, נחה דעתנו כי גם אם המערער לא זומן פורמלית לשימוע טרם הוצא מכתב הפיטורים, לא נפל פגם בפיטורים וזכות השימוע קוימה מהותית על ידי המשיבה. על פי התשתית העובדתית - המסמכים והעדויות שנשמעו בפני בית הדין האזורי - הצטברו בעניינו של המערער לאורך שנות עבודתו תלונות רבות על תפקודו והתנהגותו. כך גם לתצהירו של מר אלמקיס בבית הדין האזורי צורפו מכתבי אזהרה רבים שהופנו למערער, בהם הודע לו על חוסר שביעות רצון מתפקודו והובהר לו שאם לא יחול שיפור בהתנהגותו הוא יישא באחריות לכך. המערער הודה בבית הדין האזורי כי הוא קיבל לידיו את המכתבים אך בחר שלא להגיב עליהם. בכך, ויתר למעשה המערער על זכות הטיעון בתגובה לתלונות הרבות על תפקודו. בנוסף לכך, המערער זומן שלוש פעמים לבירור משמעתי, כאשר לאחר הבירור האחרון סוכם על דעת נציגות העובדים במשיבה כי זוהי ההזדמנות האחרונה שניתנת למערער לשפר את דרכיו, ולא תהיה ישיבה נוספת או בירור בנדון. בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי ניתנה הזדמנות נאותה למערער להגיב על התלונות כלפיו, והוא יכול היה לצפות בסבירות גבוהה מאוד כי אם תימשכנה הפרות המשמעת מצדו עלולה להתקבל החלטה על סיום עבודתו, כפי שאכן קרה. גם אם באופן פורמלי היה צורך לזמן את המערער לישיבה נוספת אין בכך כדי לאיין את הפיטורים או לחייב את המועצה בתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין.